אחת הסוגיות שעולה מדי שנת בחירות ובוודאי רלוונטית גם לימים אלו היא המפלגות המתנדנדות. רבים חוששים להצביע למפלגות קטנים מחשש שלא יעברו את אחוז החסימה וקולם יזרק או גרוע מכך- יעבור לצד המנצח שרק יגדיל את כוחם. ואכן כפי שהגדיר זאת אבנר שביט בסדרת הכתבות שלו ב"וואלה" אחוז החסימה הוא סוג של תקרת זכוכית שקשה לפרוץ למרות שהשמיים נראים קרובים מתמיד בכל פעם מחדש. לגייס 70 אלף תומכים שבאשכרה מצביעים עבורך בקלפי ולא מתקפלים וחוזרים ברגע האחרון למפלגת היסוד שלהם היא משימה לא קלה בכלל. במהלך ההיסטוריה הפוליטת הקצרה הו לא מעט כרישים פוליטים משופשפים היטב שהתקרבו, כמעט נשקו באחוז החסימה אבל בסוף נשארו בבית לצפות במינה צמח.
אחת הידועות שבהן היא אשת העסקים והסלבריטאית פנינה רוזנבלום שרצה בבחירות 1999 ברשימה עצמאית
יחד עם אבי בלשניקוב. רוזנבלום היתה קרובה רק 3000 קולות מלעבור את אחוז החסימה שכבר אז עמד על 2 מנדטים (בערך 60000 קולות בזמנו) במבט לאחור נדמה שרוזנבלום הקדימה את זמנה עם המפלגה הסקטוריאלית שלה המתמקדת בדמותה בלבד כאילו היתה אילונה סטאלר (צ'יצולינה) ולא במסרים מורכבים יותר. בסופו של דבר נכנסה רוזנבלום לכנסת ולו למספר מועט של ימים, וזאת בעקבות התפטרות חברי כנסת מהליכוד וקידומה ברשימתו של אריאל שרון רגע לפני בחירות 2006. בנאום בלתי נשכח (שלצערי לא מצאתי עוד בכנסת) רוזנבלום מבקשת להלחם "בעוני, באלימות, בנוער"
לא קשור אבל קאלט בהתהוות- פנינה רוזנבלום משחקת נערת שעשועים במערבון ישן
עוד אחד שכמעט ונכנס היה שר האוצר לשעבר יצחק מודעי שרץ יחד עם ראש עיריית הרצליה לשעבר אלי לנדאו ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" ב1992 לאחר שפרש מהליכוד ב1990 במסגרת "התרגיל המסריח" שרקח שמעון פרס בהפלת ממשלת האחדות, וחזר מעט מאוחר יותר לכהן כשר אוצר בממשלת שמיר המצומצמת.
אחת המפלגות הידועות שכמעט ועברה את אחוז החסימה היא כמובן "עלה ירוק" שרצה בפעם הראשונה בבחירות 99.
המפלגה עברה גילגולים שונים ומשונים, התאחדה עם מפלגות והתפצלה מהם והפכה ממפלגת מחאה לגיטימית לסוג של בדיחה. אבל בבחירות 2003 רשמה הישג שיא כאשר זכתה ב1.2 מהקולות שהם 37000 הצבעות, מספר שיא למפלגה מסוגה.
כאמור המפלגה התפצלה בבחירות 2009 ומתוכה יצאה מפלגה הזויה עוד יותר - מפלגת יוצאי עלה ירוק וניצולי השואה שבה חבר בין השאר דן בירון, ה"חיים רמון" של המפלגות הקטנות, האיש שידו בכול ויד כל בו
למרות כל הנאמר כאן, חשוב לזכור- מדי פעם מפלגות קטנות מצליחות, ומצליחות בגדול. תסתכלו את מפלגת "גיל" הידועה בכינוייה "הגמלאים" הישג חסר תקדים של 7 מנדטים למפלגה שנחשבה קיקיונית וחלשה לא פחות מאלו שנסקרו בבלוג זה. דוגמאות אחרות לא חסרות, מ"שינוי" עם טומי לפיד ועד למפלגתו של אבו חצירה בשנות ה80. אזרחי ישראל אוהבים לתת צ'אנס לקולות חדשים גם עם מדובר לעיתים בקולות מוזרים למדי .
אז מי תעבור הפעם את תקרת הזכוכית ותכנס למועדון הנחשק של חברי הכנסת? האם יהיה זה אלדד יניב ו"ארץ חדשה?
או אולי הרב אמנון יצחק? או הרב אמסלם? או "נץ" עוצמה לישראל? על הנייר לכל אלו יש סיכוי יותר מסביר. המפה הפוליטית הפלורליסטית מאפשרת לכל אחד להגשים חלום. ברוח ימי הריאליטי, סיפורי סינדרלה אולי לא מתקבלים על הדעת אבל אפשריים בהחלט.
אחת הידועות שבהן היא אשת העסקים והסלבריטאית פנינה רוזנבלום שרצה בבחירות 1999 ברשימה עצמאית
יחד עם אבי בלשניקוב. רוזנבלום היתה קרובה רק 3000 קולות מלעבור את אחוז החסימה שכבר אז עמד על 2 מנדטים (בערך 60000 קולות בזמנו) במבט לאחור נדמה שרוזנבלום הקדימה את זמנה עם המפלגה הסקטוריאלית שלה המתמקדת בדמותה בלבד כאילו היתה אילונה סטאלר (צ'יצולינה) ולא במסרים מורכבים יותר. בסופו של דבר נכנסה רוזנבלום לכנסת ולו למספר מועט של ימים, וזאת בעקבות התפטרות חברי כנסת מהליכוד וקידומה ברשימתו של אריאל שרון רגע לפני בחירות 2006. בנאום בלתי נשכח (שלצערי לא מצאתי עוד בכנסת) רוזנבלום מבקשת להלחם "בעוני, באלימות, בנוער"
עוד אחד שכמעט ונכנס היה שר האוצר לשעבר יצחק מודעי שרץ יחד עם ראש עיריית הרצליה לשעבר אלי לנדאו ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" ב1992 לאחר שפרש מהליכוד ב1990 במסגרת "התרגיל המסריח" שרקח שמעון פרס בהפלת ממשלת האחדות, וחזר מעט מאוחר יותר לכהן כשר אוצר בממשלת שמיר המצומצמת.
אחת המפלגות הידועות שכמעט ועברה את אחוז החסימה היא כמובן "עלה ירוק" שרצה בפעם הראשונה בבחירות 99.
המפלגה עברה גילגולים שונים ומשונים, התאחדה עם מפלגות והתפצלה מהם והפכה ממפלגת מחאה לגיטימית לסוג של בדיחה. אבל בבחירות 2003 רשמה הישג שיא כאשר זכתה ב1.2 מהקולות שהם 37000 הצבעות, מספר שיא למפלגה מסוגה.
כאמור המפלגה התפצלה בבחירות 2009 ומתוכה יצאה מפלגה הזויה עוד יותר - מפלגת יוצאי עלה ירוק וניצולי השואה שבה חבר בין השאר דן בירון, ה"חיים רמון" של המפלגות הקטנות, האיש שידו בכול ויד כל בו
למרות כל הנאמר כאן, חשוב לזכור- מדי פעם מפלגות קטנות מצליחות, ומצליחות בגדול. תסתכלו את מפלגת "גיל" הידועה בכינוייה "הגמלאים" הישג חסר תקדים של 7 מנדטים למפלגה שנחשבה קיקיונית וחלשה לא פחות מאלו שנסקרו בבלוג זה. דוגמאות אחרות לא חסרות, מ"שינוי" עם טומי לפיד ועד למפלגתו של אבו חצירה בשנות ה80. אזרחי ישראל אוהבים לתת צ'אנס לקולות חדשים גם עם מדובר לעיתים בקולות מוזרים למדי .
אז מי תעבור הפעם את תקרת הזכוכית ותכנס למועדון הנחשק של חברי הכנסת? האם יהיה זה אלדד יניב ו"ארץ חדשה?
או אולי הרב אמנון יצחק? או הרב אמסלם? או "נץ" עוצמה לישראל? על הנייר לכל אלו יש סיכוי יותר מסביר. המפה הפוליטית הפלורליסטית מאפשרת לכל אחד להגשים חלום. ברוח ימי הריאליטי, סיפורי סינדרלה אולי לא מתקבלים על הדעת אבל אפשריים בהחלט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה