פוסט אחרון בסדרה- מפלגות שכמעט עברו

אחת הסוגיות שעולה מדי שנת בחירות ובוודאי רלוונטית גם לימים אלו היא המפלגות המתנדנדות. רבים חוששים להצביע למפלגות קטנים מחשש שלא יעברו את אחוז החסימה וקולם יזרק או גרוע מכך- יעבור לצד המנצח שרק יגדיל את כוחם. ואכן כפי שהגדיר זאת אבנר שביט בסדרת הכתבות שלו ב"וואלה" אחוז החסימה הוא סוג של תקרת זכוכית שקשה לפרוץ למרות שהשמיים נראים קרובים מתמיד בכל פעם מחדש. לגייס 70 אלף תומכים שבאשכרה מצביעים עבורך בקלפי ולא מתקפלים וחוזרים ברגע האחרון למפלגת היסוד שלהם היא משימה לא קלה בכלל. במהלך ההיסטוריה הפוליטת הקצרה הו לא מעט כרישים פוליטים משופשפים היטב שהתקרבו, כמעט נשקו באחוז החסימה אבל בסוף נשארו בבית לצפות במינה צמח.
אחת הידועות שבהן היא אשת העסקים והסלבריטאית פנינה רוזנבלום שרצה בבחירות 1999 ברשימה עצמאית
יחד עם אבי בלשניקוב. רוזנבלום היתה קרובה רק 3000 קולות מלעבור את אחוז החסימה שכבר אז עמד על 2 מנדטים (בערך 60000 קולות בזמנו) במבט לאחור נדמה שרוזנבלום הקדימה את זמנה עם המפלגה הסקטוריאלית שלה המתמקדת בדמותה בלבד כאילו היתה אילונה סטאלר (צ'יצולינה) ולא במסרים מורכבים יותר. בסופו של דבר נכנסה רוזנבלום לכנסת ולו למספר מועט של ימים, וזאת בעקבות התפטרות חברי כנסת מהליכוד וקידומה ברשימתו של אריאל שרון רגע לפני בחירות 2006. בנאום בלתי נשכח (שלצערי לא מצאתי עוד בכנסת) רוזנבלום מבקשת להלחם "בעוני, באלימות, בנוער"

לא קשור אבל קאלט בהתהוות- פנינה רוזנבלום משחקת נערת שעשועים במערבון ישן


עוד אחד שכמעט ונכנס היה שר האוצר לשעבר יצחק מודעי שרץ יחד עם ראש עיריית הרצליה לשעבר אלי לנדאו ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" ב1992 לאחר שפרש מהליכוד ב1990 במסגרת "התרגיל המסריח" שרקח שמעון פרס בהפלת ממשלת האחדות, וחזר מעט מאוחר יותר לכהן כשר אוצר בממשלת שמיר המצומצמת.

אחת המפלגות הידועות שכמעט ועברה את אחוז החסימה היא כמובן "עלה ירוק" שרצה בפעם הראשונה בבחירות 99.
המפלגה עברה גילגולים שונים ומשונים, התאחדה עם מפלגות והתפצלה מהם והפכה ממפלגת מחאה לגיטימית לסוג של בדיחה. אבל בבחירות 2003 רשמה הישג שיא כאשר זכתה ב1.2 מהקולות שהם 37000 הצבעות, מספר שיא למפלגה מסוגה.

כאמור המפלגה התפצלה בבחירות 2009 ומתוכה יצאה מפלגה הזויה עוד יותר - מפלגת יוצאי עלה ירוק וניצולי השואה שבה חבר בין השאר דן בירון, ה"חיים רמון" של המפלגות הקטנות, האיש שידו בכול ויד כל בו

למרות כל הנאמר כאן, חשוב לזכור- מדי פעם מפלגות קטנות מצליחות, ומצליחות בגדול. תסתכלו את מפלגת "גיל" הידועה בכינוייה "הגמלאים" הישג חסר תקדים של 7 מנדטים למפלגה שנחשבה קיקיונית וחלשה לא פחות מאלו שנסקרו בבלוג זה. דוגמאות אחרות לא חסרות, מ"שינוי" עם טומי לפיד ועד למפלגתו של אבו חצירה בשנות ה80. אזרחי ישראל אוהבים לתת צ'אנס לקולות חדשים גם עם מדובר לעיתים בקולות מוזרים למדי .
אז מי תעבור הפעם את תקרת הזכוכית ותכנס למועדון הנחשק של חברי הכנסת? האם יהיה זה אלדד יניב ו"ארץ חדשה?
או אולי הרב אמנון יצחק? או הרב אמסלם? או "נץ" עוצמה לישראל? על הנייר לכל אלו יש סיכוי יותר מסביר. המפה הפוליטית הפלורליסטית מאפשרת לכל אחד להגשים חלום. ברוח ימי הריאליטי, סיפורי סינדרלה אולי לא מתקבלים על הדעת אבל אפשריים בהחלט.

מפלגות דתיות

בסדרתו המרתקת של רון כחלילי "על צד שמאל" המתארת את עלייתו ונפילתו של השמאל הישראלי נשאל יוסי ביילין, מאדריכלי הסכם אוסלו ושר החוץ לשעבר ואחד מראשי "מרצ" על כשלונה של מרצ בבחירות האחרונות "אחת ההגדרות של מטרות תנועות פוליטיות היא "חתירה לתפיסת השלטון" מרצ לא שם"
זאת אחת האנומליות בפוליטיקה הישראלית, אקסיומה בלתי מוסברת ויחודית למדי לתרבות הישראלית- מפלגות נישה, הדוגלות בנושא אחד בלבד, ואינן מתיימרות לתפוס את השלטון. עובדה זאת לא מספיקה להפוך את ישראל ליחידה במינה אלא הכוח הגדול של המפלגות הסקטוריליות הללו, השפעתן הרבה במהלך השנים והשיח הציבורי הנרחב הנלווה לקיומם של אלו. לצד מפלגות הפועלות למען זכויות האדם, זכויות של מיעוטים שונים בולטות כמובן המפלגות הדתיות- אולי מפלגות הנישה המצליחות בתולדות העם היהודי, ומהדוגמאות הבולטות למפלגות דתיות שהצליחו לפנות לסקטור מסוים ולהצליח לסחוף רבבות. כיום אין סוף לפיצול בקרב המצביעים הדתיים ופילוחם לסקטורים ותתי סקטורים שונים- ספרדים ואשכנזים, חסידי סאטמר והברסלבים, ציונות דתית לעומת החרדים וכהנה וכהנה. לכולם יש ייצוג בכנסת, לכולם יש ציבור בוחרים נאמן ודומה כי שאלות של שמאל או ימין ואפילו אג'נדה מדינית חברתית לא מעסיקות את העם יותר מעיסוק פוליטי של ייצוגי אוכלוסיה ושל הבדלים אתנים תרבותים בין זרמי היהדות השונים. למרות כל זה אפשר למצוא בהיסטוריה הפוליטית הקצרה של ישראל לא מעט דוגמאות למפלגות שהתיימרו לייצג פלחים דתיים שונים ונכשלו בכך.
אחת הדוגמאות המשעשעות במערכת הבחירות הנוכחית היא של עופר ליפשיץ מנהיג "ברית עולם", טיפוס חסר כריזמה, חילוני הרואה בעצמו כשליח של הקדוש ברוך הוא עלי אדמות :

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJMGGL&c41t4nzVQ=FH - שי ודרור מפתיעים את עופר ליפשיץ בשיחת טלפון מפתיעה


משה דואק עמד בראש רשימת תרשיש לכנסת ה12 (1992) מפלגה הזויה למדי שחרטה על דגלה "הקמת מכללה ברוח התורה בנתניה" אותו תרשיש נודע בנסיבות אחרות לגמרי- בשנת 1957 נעצר ונשלח ל10 שנות מאסר לאחר שהשליך רימון על הכנסת. בתקרית החמורה נפצעו קל מהרסיסים ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון ומספר שרים נוספים .
בתשדיר שהפך לקאלט הוא חוזר על קריאתו "נוער, נוער, נוער"

הרב לוינגר, ממקימי גוש אמונים ואחת הדמויות הקיצוניות בציונות הדתית גם כן רץ בבחירות 92 ברשימה שנקראה "התורה והארץ" למרות שנחשבה כאיזוטרית למדי אי אפשר שלא להתרשם מכך שהציונות הדתית אימצה חלק מחזונו של לווינגר וכיום ניתן לראות מסרים דומים להשקפתו במפלגות גדולות בהרבה

מפלגות פיראטים

בכל מערכת בחירות יש מפלגה קטנה אחת שהופכת לקאלט וגונבת את ההצגה. פעם הייתה זאת עלה ירוק, א"כ זכויות הגבר במשפחה, וכ"ה. למפלגות ה"דאחקות" צפוי גורל אכזר- אחוז התמיכה בהם אפסי ומצד שני הם זוכות להתייחסות (נלעגת בעיקר) ולתשומת לב- לא מהסיבות הנכונות, ולפעמים גם נכנסות לפנתיאון של המפלגות ההזויות לדרעון עולם, מה שאומר שהאקסיומה הפרסומית המפורסמת כי "אין דבר כזה פרסום גרוע" לא בהכרח נכון תמיד.
מסתמן כי במערכת הבחירות הנוכחית מפלגת הפיראטים עונה על משבצת זאת. בדיחות שונות ברשת ובתוכניות הסטירה כגון "מנהיג מפלגת הפיראטים טבע בים, הוא ניצל אבל התוכי שלו מת" וכדומה רצות ללא הפסק ומקבעות את הפיראטים כקאלט מגוחך ומשובח במיוחד. אולם בדיקה מדוקדקת מאחורי המפלגה, עקרונותיה והבסיס ההיסטורי שעליו היא נשענת מגלה כי מפלגת הפיראטים היא אחת הרציניות והמעמיקות מבין המפלגות הקטנות, ובעלת אג'נדה ברורה המעלה נושאים חשובים לא פחות ממפלגות גדולות ממנה בהרבה. מפלגות פיראטים קיימות כבר מספר שנים ברחבי אירופה. לפי  אתר המפלגה מפלגת הפיראטים הגרמנית צפויה להיות השלישית בגודלה ע"פ הסקרים. עצם שיתוף הפעולה עם מפלגות אחרות בעולם (המפלגה קיימת גם בקנדה ומתכננת פעילות בארה"ב) הופכת את מפלגת הפיראטים הישראלית ליחידה במינה בנוף הפוליטי הישראלי, אם לא לוקחים בחשבון את מפלגת הירוקים ואת מפלגת העבודה, מפלגות הקיימות בקונסטלציות שונות בחו"ל אך חסרות כל קשר,זיקה או שיתוף פעולה אתם.

וידאו המסביר את פעילות מפלגת הפירטים בגרמניה

מצע המפלגה הפירטים כולל שורה של נושאים שבראשם חופש ההפצה של תכנים שונים במדיה הדיגיטלית- קריא חופש העתקה של סרטים, אלבומי מוזיקה ותכנים נוספים,העתקה שנחשבת בלתי חוקית כיום במרבית המדינות הדמוקרטיות בעולם. אבל מה שיותר מרתק מכך היא הפילוסופיה שמאחורי מפלגות הפירטים. אחד הנושאים המרכזיים העומדים בראש מעייניהם של חברי מפלגות הפירטים הוא דרך הייצוג שלהם ושל בוחריהם ודרך קבלת ההחלטות בבית הנבחרים. מפלגות הפירטים חותרות לשנות את השיטה הפוליטית- לפי חזונם הגולשים בבית יהיו שותפים הלכה למעשה בהצבעות ובהצעות החוק השונות ע"י הצבעה אינטראקטיבית דרך הרשתות החברתיות. כך למעשה מאתגרות מפלגות הפירטים את השיטה הקיימת- לא עוד אסופה של אנשים הקובעת את ענייני המדינה אלא האזרחים עצמם.

דיון- האם מפלגת פירטים יכולה להצליח בארה"ב?

עצם הרעיון מעלה בשאלה את השיטה הדמוקרטית. האם האזרח הקטן יכול להציע ולקבל החלטות בעצמו? ואולי זאת מהות הדמוקרטיה כפי שהיא צריכה ויכולה להיות כיום בעולם של רשתות חברתיות? שאלות אלו ועוד עומדות על סדר היום של המפלגות הפירטיות כולל הישראלית. אגב אחד מהעומדים בראשם של המפלגה הפירטית הישראלית הוא במאי הטלוויזיה המוערך דן בירון, דמות מיתולוגית בבוהמה הירושלמית ובעלה של מגישת הטלוויזיה שרי רז שגם מקרינת את תשדירי הבחירות של המפלגה. בעיון באתר המפלגה מסתבר שיש להם אפילו יוזמת שלום המבוססת על עקרונות המפלגה הפיראטית- לדבריהם " יוזמת שלום עממית, מבוססת טכנולוגיה, לגיבוש הסדר "מלמטה", בין מסות גדולות של אנשים משני העמים. הסדר זה יזכה ליותר תמיכה ציבורית וקונצנזוס מכל הסדר שיגיעו אליו ראשי המדינות, אם בכלל יגיעו, מאחר והאנשים עצמם הם אלו שיעצבו את תכניו."

בפעם הבאה- מפלגות חרדיות הזויות 

מפלגות קטנות בחו"ל

טוב זה לא שהמצאנו את השיטה כמה שנרצה לחשוב כך. מפלגות קטנות והזויות קיימות במדינות רבות בעולם, למעשה בכל מקום בו שיטת הממשל היא דמוקרטית . לעתים מדובר במפלגות "בדיחה" שרצות לבחירות אבל כוונתיהם לא רציניות מלכתחילה, ולעתים לא ממש ידוע אם המפלגה היא בדיחה או שהבדיחה היא עלינו. דוגמה מעניינת ומפורסמת לכך היא מפלגת "שכ"ד הוא יותר מדי יקר, לעזאזל!" שרצה בבחירות האמצע בארה"ב 2010

ברוסיה לעומת זאת רצה פעם מפלגה בשם "חובבי הבירה הרוסים"

אני לא יודע הרבה על המפלגה הזאת, אבל האיש הזה מראויין ע"י קולב ברוב התשדיר

יש עוד הרבה דוגמאות אבל קצר הדף מלהכיל.. בפעם הבאה- מפלגות פיראטים ברחבי העולם

בקרוב יחלו תשדירי תעמולת הבחירות. כיום התשדירים הללו לא מעניינים כמעט אף אחד ומשמשים בעיקר לחובבי זוטות כמוני. אז אם בזוטות עסקינן, הבא נבחן את סיפורם של המפלגות הקטנות בישראל במהלך ההיסטוריה, אותן מפלגות רומנטיות ונאיביות שראשם חשבו שיזכו להצלחה והתנגשו בחוף המציאות לאחר שלא דיגדגו אפילו את אחוז החסימה.המפלגות הללו הפכו לא פעם ללעג וקלס בקרב הציבור אבל אני דווקא מוצא בהם איזושהי אמת, חן, וקסם שקשה למצוא במפלגות הגדולות והוותיקות . האמת שהמילה "וותיקות" יכולה להגדיר גם חלק מהמפלגות שאסקור כאן, חלקן רצו מעל לקדנציה וישנם מקרים נדירים של מפלגות שרצו בשלוש מערכות בחירות ואף יותר, ראו מקרה "עלה ירוק" המפורסמים. בניגוד לדעה הרווחת לא כל המפלגות הללו הם בעלי אופי הזוי או נישתי, חלקם מייצגות רעיונות מרכזיים ומנסות לקדם נושאים חשובים בחברה הישראלית. דוגמא בולטת לכך היא מפלגת הירוקים שרצה כבר מספר מערכות בחוסר הצלחה משווע, ומנסה לקדם אג'דה ירוקה. בעוד בישראל למפלגה שכזאת אין סיכוי להכנס לכנסת, במדינות כמו גרמניה והולנד ואפילו קנדה למפלגת הירוקים יש יצוג נכבד בפרלמנט.

אה ועוד דבר לפני שמתחילים- למרות שמפלגות קטנות ואיזוטריות קיימות עוד משחר ההיסטוריה הפוליטית בישראל, המפלגות שאסקור הן כאלו שצצו ב30 השנים האחרונות, לפני כן התיעוד היה מינמלי למדי, שלא לדבר על איתור קטעי וידאו שהיא משימה בלתי אפשרית בתקופה שלפני שידורי תעמולת הבחירות.

המפלגה הראשונה שאסקור בטור זה היא "הכוח השקט" שבראשה עמד העסקן והיסטוריון הקולנוע יעקוב גרוס (גילוי נאות- יעקוב הוא ידיד משפחה ותיק) יעקוב הוא גם בנו של נתן גרוס, אחד מחלוצי הקולנוע העברי שבין השאר היה ממקימי "יומני גבע" המיתולוגים. במשך שנים עבד יעקוב על שימור מורשת אביו וחבריו הקולנוענים וביניהם ברוך אגדתי ונתן אקסלרוד. גרוס לא הסתפק בכך ושלח ידו גם בבימוי סרטי תעודה שונים, חלקם הגדול יועד לערוץ הראשון ולמוסדות שונים. בנוסף גרוס היה שותף בהקמת המקומון הירושלמי הנודע "כל העיר" בתקופה שבה מקומונים נתנו את הטון התרבותי האורבני. אבל כנראה שכל זה לא הספיק לידידנו יעקוב וכבר באמצע שנות ה80 הוא הציב לעצמו יעד חדש- ביטול מס ההכנסה. בשנת 1984 חבר גרוס ליעקב ברגר וביחד הקימו את תנועת "הס" המפלגה לשינוי שיטת המיסוי.

אחד התשדירים הציג הפצצה של הכנסת (דקה 1:35) בדגם מיוחד שהוזמן מראש.בימים בהם התקציב היה נמוך ואנימצית מחשב לא היתה בנמצא שימוש באפקטים מיוחדים מסוג זה נחשבו להוצאה יקרה למדי. למרות זאת ועדת הבחירות החליטה לצנזר את הסצנה השנויה במחלוקת ולהשאיר את הצופים עם שני אנשים מדברים (להזכירם- שנות ה80, ערוץ אחד בלבד וללא אינטרנט) . כך נמנעה מאיתנו סצנת האסונות המרשימה בתולדות ישראל, 12 שנים לפני "היום השלישי" ו17 שנים לפני 9.11 

מאוחר יותר בבחירות 1992 החליט גרוס לרוץ לבדו במפלגת "הכוח השקט" שעוררה פרובוקציה לא קטנה כאשר החליטה להשתמש באות הלא פופולרית במיוחד "ז" כשסיסמת הבחירות שלה היא "שים ז בחריץ"

כמו "הס", תשדירי "הכוח השקט" התאפיינו ביצרתיות, תעוזה ודמיון רב חרף התקציב הנמוך וחוסר העניין בציבור.

גרוס התגלה בתשדירים אלו כקופירייטר לא רע בכלל המסוגל לשלוף אינספור שפנים משרוולו הקצר. כך למשל נראה גרוס משתמש ב"בבושקה" אותה בובה רוסית מפורסמת ובה דמויותיהם של שמיר, פרס ועוד. 

בסופו של יום המפלגה נכשלה שוב להיכנס לכנסת וגרוס חזר לעיסוקו החשוב בשימור מורשת הקולנוע הישראלי. מס הכנסה לא בוטל ורק המשיך לעלות עוד ועוד במשך השנים. אולי נצחון אחד שיכול להיזקף לזכותו של גרוס וחבריו הוא ביטול האגורה בשנות ה90, מהלך ש"הכוח השקט" ניסה לקדם ובהחלט העלה לסדר היום. מצד שני, ביטול האגורה אולי חסך לבנקים ולממשלה כסף רב אך הביא לעליית מחירים ו"עיגול" מחירים כאשר החזרת העודף איננה עוד בנמצא.

כך או כך "הכוח השקט" נכנסה להיכל התהילה של המפלגות הקטנות והאיזוטריות.

בפוסט הבא: מפלגת "קזינו" בראשות עזרה טיסונה